א-תקסז

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר לְרַבִּי לִפָּא: "קוּק מִיךְ הָאן", "וּמַה שֶׁאינִי אוֹמֵר זֹאת לָהֶם וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל רַבִּי נָתָן וְרַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא, מֵחֲמַת שֶׁהֵם רוֹאִים אוֹתִי בְּכָל עֵת". עוֹד אָמַר לוֹ אָז: "דָּאס זֶעהְסְטוּ מִיךְ אִיצְטֶער זָאלְסְט מִיךְ זֶעהְן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְכוּ'". (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).

עד כאן סיפורים נפלאים; וההמשך להלן סעיפים: תקע"ה-תרד; תשכ"א-תשכ"ד, ו-תשכ"ז. עתה חוזר להמשך אבני"ה ברזל.]