א-תקעז (תקעו)

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מָשִׁיחַ יִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם רַק עִם הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הָאוֹמְרֵי תְּהִלִּים בִּפְשִׁיטוּת וּתְמִימוּת וְלֹא עִם הַהוֹלְכִים בְּחָכְמוֹת. וְסִפֵּר לָזֶה מָשָׁל מִמֶּלֶךְ אֶחָד, שֶׁהָלַךְ לָצוּד חַיּוֹת נֶעוָולַאוֶע, וְהָיָה לָבוּשׁ כְּאִישׁ פָּשׁוּט, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נֹחַ לוֹ יוֹתֵר לַצַּיִּד, בְּאֶמְצַע פִּתְאוֹם יָרַד מָטָר גָּדוֹל, מַמָּשׁ מַבּוּל מַיִם, וְכָל שָׂרֵי הַמְּלוּכָה נִתְפַּזְּרוּ כֻּלָּם מֵחֲמַת הַמָּטָר וְכוּ', וְהַמֶּלֶךְ הָיָה בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, וְחִפֵּשׂ מָקוֹם לְהִסָּתֵר בּוֹ, עַד שֶׁמָּצָא בַּיִת שֶׁל כַּפְרִי אֶחָד. הִכְנִיסוֹ הַכַּפְרִי לְבֵיתוֹ בְּכָבוֹד וְהִלְבִּישׁוֹ מַלְבּוּשִׁים חַמִּים וְנָתַן לוֹ אֹכֶל כַּפְרִי וּפָשׁוּט וְהִסִּיק עֲבוּרוֹ אֶת תַּנּוּר הַחֹרֶף וְהִנִּיחוֹ לִישֹׁן עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם, וְכָל-כָּךְ הָיָה עָרֵב וּמָתֹק לַמֶּלֶךְ אֲכִילָתוֹ וְשֵׁנָתוֹ אֵצֶל הַכַּפְרִי, שֶׁחָשַׁב, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא טָעַם טַעַם עָרֵב כָּזֶה, כִּי הָיָה עָיֵף וְיָגֵעַ וְכוּ', וְשָׂרֵי הַמְּלוּכָה חִפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁבָּאוּ לְבֵית הַכַּפְרִי, וְרָאוּ, שֶׁהַמֶּלֶךְ יָשֵׁן, וְהִמְתִּינוּ, עַד שֶׁנֵּעוֹר, וְרָצוּ שֶׁיַּחֲזֹר הַמֶּלֶךְ עִמָּהֶם לְבֵיתוֹ. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: "כֵּיוָן שֶׁאתֶּם לֹא הִצַּלְתֶּם אוֹתִי, וְכָל אֶחָד נִתְפַּזֵּר לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ, וְרַק זֶה הַכַּפְרִי הִצִּיל אוֹתִי, וְאֶצְלוֹ טָעַמְתִּי טַעַם מָתֹק כָּזֶה עַל-כֵּן הוּא יָבִיא אוֹתִי לְבֵיתִי בָּעֲגָלָה שֶׁלּוֹ וּבְאֵלּוּ הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁהִלְבִּישַׁנִי אֵשֵׁב עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה, וְסִיֵּם עַל זֶה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר: "בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא יִהְיֶה מַבּוּל "מֶען וֶועט שִׁיסְן מִיט אֶפִּיקוּרְסוּת" לֹא שֶׁל מַיִם רַק שֶׁל מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וִיכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים וַאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא הָיָה מַבּוּל, רַק מֵחֲמַת שֶׁיָּרַד בְּכֹחַ נִתְּזוּ גַּם שָׁם הַמַּיִם, "דָּאס הֵייסְט עֶס וֶועט אַרַיין שְׁפְּרִיצְן אֲפִלּוּ אִין דִּי כָּשֵׁרֶ'ע הֶערְצֶער" וְעִם חָכְמוֹת לֹא יוּכְלוּ לִתֵּן עֵצָה, וְכָל שָׂרֵי הַמְּלוּכָה יִתְפַּזְּרוּ וְהַמְּלוּכָה לֹא תַּעֲמֹד עַל עָמְדָהּ,ג וֶועט זִיךְ נִיט דֶּער הַאלְטְן נָארש עִם פְּשׁוּטֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁאוֹמְרִים תְּהִלִּים בִּפְשִׁיטוּת וְכוּ', וְעַל-כֵּן כְּשֶׁיָבֹא מָשִׁיחַ, הֵם יִתְּנוּ הַכֶּתֶר מְלוּכָה בְּרֹאשׁוֹ. (שם שם, סעיף ד').