א-תקפח

כְּשָׁמְעָם דְּבָרָיו הֶחְלִיטוּ כָּאָמוּר לָלֶכֶת אֵלָיו וּבָאוּ אֶל רַבֵּנוּ בְּאֶמְצַע הַסְעֻדָּה, וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָמַר אָז תּוֹרָה וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ, הִפְסִיק בַּאֲמִירַת הַתּוֹרָה וְסִבֵּב בְּחָכְמָתוֹ לְאֵיזֶה חֶשְׁבּוֹן עָמֹק, וְהֵם כְּשָׁמְעָם זֹאת אָמְרוּ זֶה לָזֶה: "דָּאס מֵיינְט עֶר נִיט זַיינֶע חֲסִידִים, דָּאס מֵיינְט עֶר אוּנְז" וְהֶעֱמִיקוּ מַחֲשַׁבְתָּם בַּחֶשְׁבּוֹן וְלֹא יָדְעוּ אוֹתוֹ. אָמְרוּ אֶל רַבֵּנוּ: "כֵּיוָן שֶׁאתֶּם יוֹדְעִים אֶת הַחֶשְׁבּוֹן, תְּגַלּוּ לָנוּ נָא אוֹתוֹ" וְאָמַר לָהֶם. וּמְאֹד מָצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם וַיַחְשְׁבוּהוּ לְחָכָם גָּדוֹל וַיְבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּאוּמַן וְהֶרְאוּ לוֹ אֶת הַסֵּפֶר "יֵין לְבָנוֹן", שֶׁחִבֵּר רַבָּם נַפְתָּלִי וַייזֶעל. (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).