א-תר

מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הָיָה חָשׁוּב מְאֹד בְּעֵינֵי הָאֶפִּיקוֹרְסִים הַנַּ"ל, מֵחֲמַת שֶׁרָאוּ צִדְקוֹ וְיַשְׁרָנוּתוֹ וּמְסִירוּתוֹ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וַיִּישַׁר בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד. וּבְעֵת הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה עָלָיו, אָמַר הִירְשׁ בֶּער לְמוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: "אִם תַּסְכִּימוּ אֲזַי אֶכְתֹּב בַּקָּשָׁה לְהַקֵּיסָר בְּעַצְמוֹ, וְאָז בְּתוֹךְ כ"ד שָׁעוֹת לֹא יִשָּׁאֵר שָׂרִיד וּפָלִיט מִן הַמִּתְנַגְּדִים..." עָנָהוּ מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר אֵלָיו: "אֵינִי מְאַחֵל לָהֶם דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה, שֶׁיִּהְיוּ הֵם הַנִּרְדָּפִים וַאֲנִי הָרוֹדֵף אֲנִי אֵין לִי שׁוּם עֵצָה מֵאֲשֶׁר תְּפִלָּה". (סִפּוּרִים נִפְלָאִים).