א-תרכב

אַחַר-כָּךְ, מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁאצֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָעִקָּר הוּא לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, הֵבִינוּ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִהְיוֹת שָׁם שְׁמוֹנָה יָמִים רְצוּפִים וּלְהִתְמַהְמֵהַּ עַד רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, עַל-כֵּן נָסְעוּ תֵּכֶף לְבֵיתָם וּבָאוּ בַּחֲזָרָה עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְכִמְדֻמֶּה, שֶׁאז הָיָה גַּם-כֵּן מַעֲשֶׂה, שֶׁרִמֵּז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְמוֹהַרְנַ"תְּ זְצוּקַ"ל, שֶׁיֹּאכַל עִמּוֹ בְּיַחַד, וְנִתְבַּיֵּשׁ לֶאֱכֹל עִמּוֹ, וְנִתְחַרֵט אַחַר-כָּךְ עַל זֶה כָּל יְמֵי חַיָּיו. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם).