א-תרכד

בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הַנַּ"ל, לָקַח מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עִמּוֹ אֶת רַבִּי זַלְמָן הַקָּטָן, שֶׁהוּא גַּם-כֵּן לֹא הָיָה מַסְכִּים עִם הַמִּנְהָג שֶׁל שְׁתִיַּת יֵין-שָׂרָף, וְאָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: "אַתָּה שַׁיָּךְ לַחֲבוּרָתֵנוּ, וּמִקֹּדֶם זֶה זְמַן רַב, הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁכָּעַס מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה עַל הָרַב רַבִּי זַלְמָן, עַל שֶׁהָיָה בְּכַעַס עַל הַחֲסִידִים שֶׁמִּשְׁכְּנוּ הַתְּפִלִּין שֶׁלָּהֶם עֲבוּר יֵין-שָׂרָף. וְאַחַר-כָּךְ הֵבִין מוֹהַרְנַ"תְּ, שֶׁצָּדְקוּ דְבָרָיו שֶׁל רַבִּי זַלְמָן הַקָּטָן. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם).