א-תרכו

אַחַר-כָּךְ נָסַע מוֹהַרְנַ"תְּ זְצוּקַ"ל לְבֵיתוֹ וְלֹא הָלַךְ לְבֵית-אָבִיו, רַק לְבֵית זְקֵנוֹ, אֲבִי אָבִיו, הוּא רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה מִדַּאנְצִיג. וּכְשֶׁנָּסַע וְעָבַר שָׁם רַבִּי דָּוִד צְבִי חוֹתְנוֹ, סִפְּרוּ לוֹ עַל חוֹתְנוֹ מוֹהַרְנַ"תְּ זְצוּקַ"ל, שֶׁנַּעֲשָׂה חָסִיד, וְהָיוּ לָהֶם אָז סְפֵקוֹת אִם לִדְרשׁ מִמֶּנּוּ גֵּט פִּטּוּרִין, כִּי זוּגָתוֹ הָיְתָה מְרֻצָּה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גֵּט, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצְתָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה לְלֹא רְשׁוּת אָבִיהָ, וְגַם אֲבִי מוֹהַרְנַ"תְּ עַצְמוֹ, הָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי הֶערְץ, יָעַץ אוֹתָהּ לְקַבֵּל גֵּט פִּטּוּרִין, אוּלָם כְּשֶׁשָּׁאַל אוֹתָהּ אָז רַבִּי דָּוִד צְבִי: "לֶערְנְט עֶר חָאטְשׁ", וַתַּעַן וַתֹּאמַר, שֶׁהוּא לוֹמֵד דַּוְקָא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה. עָנָה וְאָמַר לָהּ: כֵּיוָן שֶׁכֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, שֶׁלֹּא לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גֵּט, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "וּמֵאַיִן אֶקַּח פַּרְנָסָה"?, וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "בַּיי אַזוֹי אַ מַאן וִוילְסְטוּ פַּרְנָסָה, מִיט דֶּער נָאז זָאלְסְטוּ אַקֶערְן אוּן דּוּ זָאלְסְט אִים גֶּעבְּן פַּרְנָסָה", וְנִתְפַּשְׁרוּ אַחַר-כָּךְ שֶׁיִּסַּע לִפְרָקִים בִּשְׁבִיל מִסְחָר, וּלְעֵת עַתָּה לֹא יִסַּע עוֹד אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל עַד חֲנֻכָּה, שֶׁהָיָה זְמַן קָבוּעַ לִהְיוֹת אֵצֶל רַבֵּנוּ, וְהָיָה מֻכְרָח לְהַסְכִּים עִמָּהֶם מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סעיף י').