א-תרלז

מוֹהַרְנַ"תְּ הָיָה רָגִיל לִקַּח לְבֵיתוֹ אֶת הָאוֹרְחִים הַנִּשְׁאָרִים בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ, אַף-עַל-פִּי שֶׁשּׁוּם אָדָם לֹא רָצָה לְקַחְתָּם. פַּעַם בְּשַׁבָּת אַחַת לָקַח אוֹרֵחַ אֶחָד שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בִּבְגָדִים נִבְזִים וּמְגֻנִּים מְאֹד, עַד שֶׁבְּנוֹ רַבִּי יִצְחָק, שֶׁהָיָה אָז יֶלֶד קָטָן, לֹא רָצָה לְהִתְקָרֵב וְלָשֶׁבֶת אֵצֶל שֻׁלְחָן הַשַּׁבָּת בִּגְלַל אוֹרֵחַ זֶה, וְהִכָּה אוֹתוֹ מוֹהַרְנַ"תְּ. כְּשֶׁבָּא אַחַר-כָּךְ מוֹהַרְנַ"תְּ אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל וְדַרְכּוֹ הָיָה לְסַפֵּר הַכֹּל לִפְנֵי רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, סִפֵּר לוֹ גַּם זֹאת, וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, "צְוֵוייעֶן הָאסְטוּ נִישְׁט גּוּט גִּימַאכְט, אֵין מָאל וִויל אִיךְ טַאקֶע זָאלְסְט נֶעמֶען אַ אוֹרֵחַ הָגוּן זָאלְסְט קֶענֶען רֶעדְן מִיט אִיהְם, אוּן וִוידֶער אַ קִינְד שֶׁאגְט מֶען?..." בִּתְמִיהָה. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם ס"ד).