א-תרמז

כְּשֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה אָז בְּלֶעמְבֶּערְג, נָתַן לוֹ הָרַב מִלֶּעמְבֶּערְג כְּתָב וּסְמִיכָה, שֶׁהוּא לַמְדָן, וְהֶרְאָה אוֹתָהּ לְהָרַב מִזָּאלְקָאוֶוע, וְהַמִּנְהָג שָׁם הָיָה, שֶׁאוֹרֵחַ לַמְדָן הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר חִלּוּק וּפְשָׁט בִּגְמָרָא וְכַדּוֹמֶה, וַיֹּאמֶר הָרַב לְמוֹהַרְנַ"תְּ, שֶׁיֹּאמַר גַּם הוּא, וְלֹא רָצָה מוֹהַרְנַ"תְּ, וַיֹּאמֶר הָרַב פְּשָׁט, וְלֹא יָשַׁר בְּעֵינֵי מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, וְהִפְצִיר בּוֹ הָרַב מְאֹד, שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְלֹא רָצָה. הִתְפַּלֵּא עַל זֶה רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין מְאֹד: הֲלֹא דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל הָיָה, שֶׁלֹּא לְהִתְעַקֵּשׁ עַל שׁוּם דָּבָר וּכְשֶׁיָּצָא מוֹהַרְנַ"תְּ, שְׁאָלוֹ רַבִּי נַחְמָן לְדָבָר זֶה. עָנָה לוֹ מוֹהַרְנַ"תְּ בְּלָשׁוֹן הַכָּתוּב: "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן". וְהָיָה פֶּלֶא יוֹתֵר בְּעֵינֵי רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין, מֵאַיִן יוֹדֵעַ מוֹהַרְנַ"תְּ, שֶׁהָרַב הַזֶּה הִנּוֹ רַע עַיִן, וְהַסּוֹף הָיָה, שֶׁלֹּא יָכְלוּ לְהַדְפִּיס שָׁם בְּזֶעלְקְוָוא, וְהֻכְרְחוּ לִסַּע מִשָּׁם, וְאָמַר אָז מוֹהַרְנַ"תְּ, שֶׁכָּאן בְּלֶעמְבֶּערְג בְּוַדַּאי יֻדְפְּסוּ, וּבֶאֱמֶת אַחַר זְמַן רַב נִתְעוֹרֵר וְשָׁלַח אֶת רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין בְּעַצְמוֹ לְשָׁם כְּדֵי לְהַדְפִּיסָם. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם).