א-תרמח

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ רַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין שׁוּב לְלֶעמְבֶּערְג, דִּבֵּר שָׁם עִם הַמַּדְפִּיסִים וְסִפֵּר לָהֶם מִמוֹהַרְנַ"תְּ, שֶׁהִזְכִּיר עַל הָרַב אֶת הַפָּסוּק: "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן", וַיִּתְפַּלְּאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד מְאֹד, וְאָמְרוּ לוֹ עַל מוֹהַרְנַ"תְּ: "חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא" (בבא בתרא יב.), וְכִי מֵאַיִן יָדַע זֹאת, שֶׁהוּא רַע עַיִן? כִּי בֶּאֱמֶת הוּא רַע עַיִן מְאֹד וְהָיוּ אָז הָרַב רַבִּי נָתָן עִם רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער בִּבְּרָאד בְּשַׁבַּת חֲזוֹן, וְכַמּוּבָא בַּאֲרִיכוּת בְּמִכְתְּבֵי מוֹהַרְנַ"תְּ. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם).