א-תרעא

פַּעַם אָמַר מוֹהַרְנַ"תְּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מֵהָאוֹהֲבִים יוֹתֵר מֵהַשּׂוֹנְאִים: שֶׁהַיְדִידִים רָצוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ טוֹבוֹת וּבְדַעְתָּם הָיָה לִמְסֹר אֶת הַמִּתְנַגְּדִים לִידֵי הַמֶּמְשָׁלָה, וְהוּא לֹא הָיָה רְצוֹנוֹ בָּזֶה, כִּי-אִם לְצַפּוֹת לִישׁוּעַת ה' וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, וְכֵן הָיָה לְבַסּוֹף, שֶׁפָּעַל יְשׁוּעָתוֹ רַק עַל-יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם).