א-תרצא

פַּעַם-אַחַת שָׁלַח רַב אֶחָד שְׁלִיחַ לְרַבִּי נְתַנְאֵל טֶעפְּלִיקֶער, שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ"תְּ מִתְאַכְסֵן בְּבֵיתוֹ שֶׁבְּטֶעפְּלִיק מִדֵּי שָׁנָה, וּבִקְּשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִתֵּן לְמוֹהַרְנַ"תְּ לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְטֶעפְּלִיק, וְהֵשִׁיב לוֹ: זֶה אִי-אֶפְשָׁר, כִּי מוֹהַרְנַ"תְּ אֵין לוֹ שׁוּם מָקוֹם אַחֵר לְהִתְאַכְסֵן, כִּי-אִם אֶצְלִי, וּמַה שֶּׁהָרַב מַפְחִיד אוֹתִי, מַה אוּכַל לַעֲשׂוֹת? וְכֵן הָיָה וְרַבִּי נְתַנְאֵל הִתְיָרֵא, שֶׁמָּא יִשְׁמַע מוֹהַרְנַ"תְּ מִן הַמִּכְתָּב הַנַּ"ל, וְיַחֲשׁוֹשׁ לָבוֹא וְלִשְׁהוֹת אֶצְלוֹ כְּהֶרְגֵּלוֹ, עַל-כֵּן שָׁלַח מִכְתָּב לְמוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי הָרַב הַנַּ"ל כְּלָל. אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁבָּא מוֹהַרְנַ"תְּ לְטֶעפְּלִיק, נִתְאַכְסֵן בְּבֵית רַבִּי נְתַנְאֵל בְּכָבוֹד גָּדוֹל וְעָשָׂה סְעֻדָּה גְּדוֹלָה עֲבוּרוֹ. וּבִתּוֹ נִזְדָּרְזָה וְעָשְׂתָה טֵייגְלִיךְ לִכְבוֹד מוֹהַרְנַ"תְּ. אַחַר-כָּךְ רָאָה מוֹהַרְנַ"תְּ, שֶׁיֵשׁ לְרַבִּי נְתַנְאֵל קְצָת גַּדְלוּת אָמַר לוֹ מוֹהַרְנַ"תְּ: "אֶפְשָׁר מֵיינְסְטוּ אַז אָן דִּיר וָואלְט אִיךְ קֵיין סְטַאנְצְיֶע נִישְׁט גִּיהַאט, אִיךְ אָהְן דִּיר קָאן זִיךְ בַּאגֶעהן, דּוּא אָהן מִיר נִיט". (אבני"ה ברזל, שם סעיף ס"א; המשך המעשה להלן בח"ב סעיף תשע"ג).