ב–תשעג

לְאַחַר פְּטִירַת רַבִּי נְתַנְאֵל מִטֶּעפְּלִיק, שֶׁהָיָה מוֹהַרְנַ"תְּ שׁוֹהֶה בְּבֵיתוֹ בְּכָל עֵת בִּקּוּרוֹ בְּעִיר טֶעפְּלִיק, הִתְאַכְסֵן בְּבֵית בְּנוֹ רַבִּי הִירְשׁ שֶׁהָיָה חָשֹוּךְ בָּנִים, וְהִנֵּה גַּם אֶחָד מֵהַחוֹלְקִים הָיָה נוֹהֵג לִשְׁהוֹת בְּבֵיתוֹ בְּעֵת בִּקּוּרוֹ בָּעִיר, וּבְעֵת שֶׁהִתְעוֹרְרָה הַמַחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה צִוָּה הַחוֹלֵק עַל זוּגָתוֹ שֶׁלֹּא תַּנִיחַ לְמוֹהַרְנַ"תְּ לִשְׁהוֹת בְּבֵיתָהּ כְּהֶרְגֵּלוֹ, אוּלָם הִיא לֹא שָׁמְעָה בְקוֹלוֹ וְהִתְאַכְסֵן מוֹהַרְנַ"תְּ בְּבֵיתָהּ כְּמִדֵּי שָׁנָה, וְחָרָה לוֹ הַדָּבָר לְהַחוֹלֵק וְקִלֵּל אוֹתָהּ שֶׁמֵחֲמַת זֶה לֹא יִהְיֶה לָהּ בָּנִים, וּבָאָה בִּבְכִיָּה אֶל מוֹהַרְנַ"תְּ וְאָמְרָה לוֹ רְאֵה אֵיךְ שֶׁנֶּעֱנַשְׁתִּי בִּגְלָלְךָ שֶׁעָנַשׁ אוֹתִי שֶׁלֹּא אֶזְכֶּה לְבָנִים עֲבוּר מִצְוַות הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁמְקַיֶּימֶת אֲנִי בְּךָ, נַעֲנָה מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר, "עַתָּה פָּתַח הוּא אֶת פִי לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרְכֶם", וְכֵן הֲוָה שֶׁנִּפְקְדָה בְּבָנִים, וְהָיוּ בָּאִים בָּנֶיהָ וְנֶכָדֶיהָ לְאוּמַאן בְּכָל שָׁנָה בִּימֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה. (אבני"ה ברזל).]