א-תרצג

שָׁאַל פַּעַם אֶחָד אֶת מוֹהַרְנַ"תְּ: "מִי גָּדוֹל יוֹתֵר, אָדָם קָטָן בְּמַעֲלָה, שֶׁמְקֹרָב לְצַדִּיק, אוֹ אָדָם גָּדוֹל בְּמַעֲלָה אוּלָם אֵינוֹ מְקֹרָב"? אָמַר לוֹ: הֲלֹא בִּימֵי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אִם אֶחָד הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר גָּדוֹל לְהַמִּשְׁכָּן וְלֹא הֵבִיאוֹ לְמשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם חֲשִׁיבוּת כְּלָל, אוּלָם מִי שֶׁעָשָׂה דָּבָר קָטָן וְהֵבִיאוֹ אֶל משֶׁה, בְּוַדַּאי הָיָה חָשׁוּב מְאֹד. וְהִזְכִּיר אָז מֵהַמְּבֹאָר בַּתּוֹרָה ב' שֶׁבְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן", שֶׁדַּיְקָא משֶׁה יָכוֹל לְעַיְילָא שַׁיְיפָא בְּשַׁיְיפָא, עַיֵּן שָׁם. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סעיף ס"ב).