א-תשכז

מָצָאתִי כָּתוּב בִּכֶרֶךְ אֶחָד, שֶׁהָיָה אֵצֶל רַבִּי נַפְתָּלִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה: א. אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, כְּמוֹ הב"ד. ב. מַה שֶּׁהָעוֹלָם נוֹהֲגִין לוֹמַר: "בִּשְׁבִיל עַיִן הָרָע רוֹקְקִין בּוֹ", מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה בַּחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה: "לְהֵיכָן אָזְלוּ? חַד אָמַר בְּעַיִן הָרָע מֵתוּ, וְחַד אָמַר בְּרֹק נִטְבְּעוּ", הַיְינוּ: רֶמֶז הַנַּ"ל, שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִין מֵעַיִן הָרָע וְרָקַק בָּהֶם וּמֵתוּ בְּרֹק. ג. יֵשׁ לוֹ מַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם וזִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה יִהְיֶה לוֹ מַפָּלָה. ד. "מִתְפָּאֵר בַּ"חֹרֶף" כִּי "חֵרֵף" מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים", אֲבָל דָּוִד לֹא נִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ כְּלָל וְאָמַר, שֶׁכְּבָר הָיָה לוֹ מַעֲשֶׂה עִם זָקֵן, וְהֶחֱזִיק לוֹ בִּזְקָנוֹ שֶׁלּוֹ, "כִּי בָא הָאֲרִי וְכוּ' וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ", שֶׁהֶחֱזִיק אוֹתוֹ בִּזְקָנוֹ, "וְהִכֵּיתִי וְהֵמַתִּי אוֹתוֹ" כֵּן יָקוּם, רְאֵה יֵשׁ לוֹ מַעֲרָכָה. עַד כָּאן נֶאֶמְרוּ לְעִנְיָן וְכוּ' שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו וְכוּ', שֶׁיִּהְיֶה חֹרֶף חָזָק. (כוכ"א סיפורים נפלאים, עמ': רי"א-רב"י).

[עד כאן סיפורים נפלאים; וההמשך לעיל סעיפים: תקס"ג-תקס"ח; תקע"ה-תרד; תשכא-תשכ"ז. עתה חוזר להמשך אבני"ה ברזל.]