א-תשכח

רַבִּי דֹּב מִטְשֶׁערִין זַ"ל, עָשָׂה פַּעַם אֵיזֶה מִסְחָר עִם שֻׁתָּפִים וְאַחַר-כָּךְ נוֹדַע לוֹ, שֶׁהַמִּסְחָר לֹא טוֹב, וְיִהְיֶה לוֹ הֶזֵּק בַּמִּסְחָר וּבְעֵת שֶׁקִּבֵּל אֶת הַיְּדִיעָה, לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ, עַד שֶׁקָּרָא לְהָרַב וְסִפֵּר לוֹ זֹאת, וְעָשָׂה כֵן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְפַתֶּה אוֹתוֹ הַבַּעַל-דָּבָר לְשַׁנּוֹת מִכְּפִי שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ, בְּעֵת שֶׁנִּשְׁתַּתֵּף עִם חֲבֵרָיו הַשֻּׁתָּפִים, אַף-עַל-פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ עַתָּה בְּבֵרוּר, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֶפְסֵד. (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שיחות וסיפורים מרביז"ל, ס"ע, עמ' תמ"ט).

שיחות מראבר"נ (נכתבו ע"י תלמידו ר"ש וועקסלער)