ב-קמח

פַּעַם פָּנָה רַבֵּנוּ לְאַבְרָהָם פַּיְיעֶס וְאָמַר לוֹ: "לֵךְ וַעֲשֵׂה שָׁלוֹם בֵּין הַבַּלָן לְאִשְׁתּוֹ הַבַּלָּנִית, כִּי כְּשֶׁהֵם מִתְקוֹטְטִים בֵּינֵיהֶם, עוֹשֶׂה הוּא עֲבֵרָה, וְהִיא עוֹשָׂה עֲבֵרָה". הָלַךְ וְנָתַן לָהֶם כַּמָּה מַטְבְּעוֹת לְהִצְטָרְכוּתָם, וּבָזֶה הִשְׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם, כִּי הָעֲנִיּוּת הִיא שֶׁהֶעֱבִירָה אוֹתָם עַל דַּעְתָּם. בְּדֶרֶךְ הֲלִיכָתוֹ הִרְהֵר וְאָמַר לְעַצְמוֹ: "אִם רַבֵּנוּ יוֹדֵעַ, מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּבֵית הַבַּלָּן, הֲרֵי יוֹדֵעַ הוּא גַּם מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה וְעָבַר עִמִּי מֵעוֹדִי..." וּבָא אֶל רַבֵּנוּ בְּשִׁבְרוֹן לֵב וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֵּן לוֹ תִּקּוּן עַל עֲוֹנוֹתָיו, אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: "הַנַּח עַתָּה עִנְיַן זֶה לִזְמַן אַחֵר, וְהִמְתִּין זְמַן רַב, עַד שֶׁפָּנָה אֵלָיו רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ בְּעֵת סְעֻדָּה-שְׁלִישִׁית, וְאָמַר לוֹ: "לֵךְ לְבֵיתְךָ וֶאֱכֹל הֵיטֵב הֵיטֵב סְעֻדָּה-שְׁלִישִׁית וְהִתְכַּוֵּן כְּבָר לֹא לֶאֱכֹל יוֹתֵר מֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, עַד לְשַׁבָּת הַבָּאָה, וְקִבֵּל עָלָיו דָּבָר זֶה בְּשִׂמְחָה, אוּלָם בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ נָפַל עָלָיו חֻלְשָׁה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְכָל גּוּפוֹ קָדַח מֵחֹם, הָלְכוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ וְקָרְאוּ לְרוֹפְאִים וְנִסּוּ הָרוֹפְאִים לִתְחֹב לוֹ אֹכֶל לְפִיו, אוּלָם הוּא בְּעַקְּשָׁנוּתוֹ סָגַר פִּיו בְּחָזְקָה וְלֹא יָכְלוּ לְהַאֲכִילוֹ, אַחַר-כָּךְ קָם וְגָרַר אֶת עַצְמוֹ עַל קַבַּיִם, וּבָא אֶל רַבֵּנוּ, כְּשֶׁהִבְחִין רַבֵּנוּ בְּבִיאָתוֹ לְבֵיתוֹ, הֵכִין מְעַט יַי"שׁ פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר וְהָלַךְ לְנֶגְדּוֹ בְּפֶתַח הַבַּיִת. כְּשֶׁנִּכְנַס אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: "קַח וְעַתָּה הַמְשֵׁךְ בְּצוֹמְךָ", "נַא יֶעצְט פַאסְט וַויְיטֶער", וְכֵן עָשָׂה, וּבִשְׁתִיָּה זוֹ הוּטַב לוֹ הַתַּעֲנִית בְּחֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשָּׁבוּעַ. אַחַר-כָּךְ נָתַן לוֹ רַבֵּנוּ עוֹד סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת אוּלָם בְּסֵרוּגִין. (וע"ע להלן בסעיף קצ"ט).