ב-רלח

רַבֵּנוּ אָמַר: "מִּי שֶׁשָׁהָה אֶצְלִי בִּשְׁלשֶׁת הַזְּמַנִּים הַקְּבוּעִים - דְּהַיְינוּ בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שַׁבָּת חֲנֻכָּה וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת, יִנָּצֵל מֵעוֹלָם הַתּוֹהוּ. וְאָמַר זֹאת אַחַר שֶׁסִּפֵּר מֵהָרַב שֶׁהָיָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה שָׁנִים בְּעוֹלָם הַתּוֹהוּ, כַּמְּסֻפָּר בִּכְתַב יַד הָרַב מִטְּשֶׁערִין (לעיל ח"א, סעיפים:רלח-רלט).