ג-קלג

בְּעֵת הַגְזֵרָה שֶׁל לְקִיחַת יַלְדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַצָּבָא, שֶׁהָיְתָה כַּיָּדוּעַ, גְּזֵרָה קָשָׁה וַאֲיֻמָּה מְאֹד, רָצָה אִשָּׁה אַחַת שֶׁחָטְפוּ מִמֶּנָּהּ אֶת בְּנָהּ הַקָּטָן לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, וּפָתְחָה אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וְשָׁאֲגָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת בִּבְכִיּוֹת נוֹרָאוֹת לִפְנֵי סִפְרֵי הַתּוֹרָה, וּלְרֹב צַעֲרָהּ וְשַׁאֲגָתָהּ נָפְלָה מֵתָה. וְנַעֲשָׂה מִזֶּה רַעַשׁ גָּדוֹל, כְּשֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר לְמוֹהַרְנַ"תְּ שֶׁכַּיָּדוּעַ זָעַק הַרְבֵּה בִּתְפִלּוֹתָיו עַל-זֶה כַּמּוּדְפָּס בַּסֵּפֶר "לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת" כַּמָּה תְּפִלּוֹת עַל גְּזֵרָה זוֹ, אָמַר: אִלּוּ הָיְתָה פּוֹנָה אֵלַי הָיִיתִי מְיַעֵץ לָהּ שֶׁתִּתְחַזֵּק וְתִקְבַּע כָּל יוֹם עֵת קָבוּעַ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁתַּצְלִיחַ וְתוּכַל לְהַחֲזִיר אֶת בְּנָהּ, וְהָיְתָה מוֹעֶלֶת בִּתְפִלָּתָהּ לֹא רַק לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ אֶלָּא הָיוּ חוֹזְרִים עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה יְלָדִים בִּזְכוּת תְּפִלָּתָהּ הַזַּכָּה.