ג-תסו

בְּעֵת הַקִּדּוּשׁ עַל הַיַּיִן בְּלֵיל שַׁבָּת, הָיָה מִתְלַהֵב מְאֹד, וְלִפְנֵי פָּתְחוֹ אֶת פִּיו לְקַדֵּשׁ הָיָה עוֹמֵד בִּדְמָמָה מֶשֶׁךְ זְמַן. פַּעַם כְּשֶׁעָמַד כָּךְ כְּדַרְכּוֹ, הִפְרִיעַ בֶּן אֲחוֹתוֹ אָחִיו שֶׁל אַבָּא לִישִׁינְסְקִי, אֶת הַשֶּׁקֶט, כִּי הָיָה דַּבְּרָן מִטִּבְעוֹ, גָעַר בּוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִקָּארְדַאן זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְאָמַר לוֹ: שֶׁלֹּא, שֶׁלֹּא, וְתֵיכֶף רָאוּ הָעוֹמְדִים אֵיךְ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פְּנֵי רָאבְּרַ"נ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה וְתֵיכֶף וּמִיָּד אָמַר אֶת הַקִּדּוּשׁ. לְמָחֳרָת כְּשֶׁפָּגַשׁ רָאבְּרַ"נ אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ מְעַט בִּקְפֵּידָה: מַה חוֹשֵׁב הִנְךָ? אַתָּה תַּעֲשֶׂה אוֹתִי לִמְפוּרְסָם וְתַחְלוֹק לִי כָּבוֹד וּבִתְמוּרָה גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה לְךָ כָּךְ? כִּי בָּרַח מִכָּל שֶׁמֶץ גַּאֲוָה כָּבוֹד וּפִרְסוּם.