ד-קכד

אָמְרוּ אַנַ"שׁ: עִקַּר הַסִּבָּה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, אַף כְּשֶׁרוֹאֶה רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִתּוֹרָתוֹ, הוּא מֵחֲמַת עֶצֶם הֱיוֹתוֹ מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וְ"שֶׁלֹּא עָשַׂנִּי גּוֹי", וְאֵין הַשִּׂמְחָה תְּלוּיָה בְּסִבּוֹת כָּל שֶׁהֵם, כְּמוֹ הַהַרְחָבוֹת וְהָרְוָוחוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּצָרָתוֹ, כִּי הָעוֹלָם הַזֶה מָלֵא הוּא בְּיִסּוּרִים וּמַכְאוֹבוֹת תָּמִיד, וּבְכָל פַּעַם אַף כְּשֶׁנִּשְׁלַם לוֹ חֶסְרוֹנוֹתָיו, יִוָּלְדוּ לוֹ חֶסְרוֹנוֹת חֲדָשִׁים שֶׁשּׁוּב יְבִיאוּהוּ לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, כִּי "אָדָם לֶעָמָל יוּלָּד", וְתָמִיד תִּרְדְּפֵהוּ עָמָל וְיָגוֹן זֶה, אוּלָם הַשִּׂמְחָה הַשְּׁלֵמָה וְהַתְּמִידִית הִיא שִׂמְחַת הֱיוֹתוֹ מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, מִבְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה נְמוּכָה שֶׁהוּא, וְאַחַר הֱיוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה מֵחֲמַת הֱיוֹתוֹ מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, יָכוֹל לִשְׂמֹחַ עוֹד וְעוֹד בְּכָל עֵת שֶׁמַּרְחִיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם בְּבָנִים אִם בִּבְרִיאוּת הַגּוּף אִם בְּפַרְנָסָה וְכוּ' וְכוּ', וּמֵחֲמַת כֵּן אַף בְּיִסּוּרָיו הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר יָכוֹל וְחַיָּב לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה.