ד-יב

הִמְשִׁילוּ אַנַ"שׁ אֶת מִדַּת הָאֱמֶת הַנִּצְרָךְ לְכָל אָדָם בִּפְרַט בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁכָּל שְׁטַר חוֹב יִהְיֶה סְכוּם הַנָּקוּב בּוֹ כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה תָּלוּי וְעוֹמֵד בַּחֲתִימָתוֹ, כֵּן כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעוֹשִׂים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ תָּלוּי בַּחֲתִימָתוֹ. וְהַחֲתִימָה הַחוֹתֶמֶת כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה הוּא מִדַּת הָאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁאמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת נה.): "חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֱמֶת", וּבְמִדַּת אֱמֶת זוֹ תָּלוּי וְעוֹמֵד כָּל הַשְּׁטַר וּפִרְעוֹנוֹ, וּכְמוֹ כֵן בְּכָל אָדָם וְאָדָם, כָּל יִשּׁוּתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ תָּלוּי בַּחֲתִימָתוֹ שֶׁהוּא מִדַּת הָאֱמֶת שֶׁבּוֹ, שֶׁכְּפִי מִדַּת הָאֱמֶת הֶחָקוּק בּוֹ כֵּן עֶרְכּוֹ.