ד-יג

הָיוּ מְפָרְשִׁים אַנַ"שׁ בְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה שֶׁאמְרוּ (פסחים נ.): "אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ", שֶׁהִנֵּה "יַד" הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, תְּפִלָּה, כַּמְּבֹאָר כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה", וְזֶה וְ"תַלְמוּדוֹ" בְּחִינַת הַתּוֹרָה קְשׁוּרָה "בְּיָדוֹ" בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה. כִּי תּוֹרָה לְבָד אֵין לָהּ חֲשִׁיבוּת, וְעִקָר הַשְּׁלֵמוּת וְהַמַּעֲלָה, שֶׁתִּהְיֶה תַּלְמוּדוֹ וְתוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ קְשׁוּרִים יָחַד. וְזֶהוּ בְּחִינַת תַּלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ. וְעַל זֶה יִשְׁאָלוּהוּ וְיִתְבְּעוּהוּ אִם הָיָה הַשְׁוָאָה נְכוֹנָה בֵּין הַתּוֹרָה וּבֵין הַתְּפִלָּה. וּבֵין הַתּוֹרָה וְהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים.