ד-יא

בַּמֶּה שֶׁאמְרוּ חֲכָמֵינוּ-זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה (שבת לֹא.), שֶׁבִּתְחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ "קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה", אָמְרוּ אַנַ"שׁ, שֶׁשְּׁאֵלָה זוֹ אֵינָה בְּדַוְקָא רַק עַל עֶצֶם הַלִּמּוּד וְהָעֵסֶק בַּתּוֹרָה, אֶלָּא שְׁאֵלָה זוֹ תִּשָּׁאֵל עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּשְׁאֲלוּ וְיִתְּבְּעוּ אֶת הָאָדָם אִם הָיָה לוֹ בָּהּ קְבִיעוּת וְסֵדֶר קָבוּעַ, כִּי בְּכָל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים וּמִצְווֹת הַתּוֹרָה צְרִיכִים קְבִיעוּת וְסֵדֶר.