ד-י

דִּיְקוּ אַנַ"שׁ בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (ברכות יב:): "כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו", שֶׁבָּזֶה שֶׁאמְרוּ "מִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ" וְלֹא "הִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ", שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם תָּמִיד לִזְכֹּר אֶת חַטָּאָיו וְחֶסְרוֹנוֹתָיו, בִּבְחִינַת "וְחַטָּאתִי נֶגְדִי תָמִיד", וְתָמִיד יִזְכֹּר אֶת אֲשֶׁר הִקְצִיף אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת הַכָּתוּב "זְכוֹר אֶת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ", וְאָז יִזְכֶּה שֶׁיִּמְחֲלוּ לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, כִּי עִקַּר תִּקּוּן עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם תָּלוּי בְּהַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת, כַּמּוּבָא בְּ"סֵפֶר הַמִּדּוֹת" (אות תשובה עא), וְהַשִּׁפְלוּת וְהַהַכְנָעָה הָאֲמִתִּית תָּבוֹא לָאָדָם כְּשֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד וְלֹא יִשְׁכַּח חֶסְרוֹנוֹתָיו וְעַוְלוֹתָיו.