ד-טז

בָּזֶה שֶׁאמְרָה הַמִּשְׁנָה (אבות ד) "מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה" פֵּרְשׁוּ אַנַ"שׁ שֶׁזֶּה יְסוֹד וּכְלַל לְכָל עֲשִׂיַּת מִצְוָה, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת תָּמִיד מִצְוָה כָּזוֹ שֶׁתִּגְרוֹר אַחֲרֶיהָ מִצְוָה אַחֶרֶת, וּלְהִזָּהֵר מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה כָּזוֹ שֶׁמְּבַטֶּלֶת מִצְוָה, אִם לֹא שֶׁנִּקְבַּע עָלֶיהָ מְפֹרָשׁ בַּהֲלָכָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְדִּימָהּ אַף אִם תִּתְבַּטֵּל מִצְוָה אַחֶרֶת, וּכְדֻגְמָא לָזֶה הוּא עִנְיָן הָאֲסִיפוֹת שֶׁמִּתְאַסְּפִים יַחְדָו עֲבוּר אֵיזֶה עִנְיָן וּמַאֲרִיכִים בָּהּ עַל חֶשְׁבּוֹן שֵׁינַת הַלַּיְלָה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַפְסִידִים אֶת עֲבוֹדַת קִימַת חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁעָלֶיהָ אָמַר רַבֵּנוּ בְּשִׂיחוֹת הָרַ"ן (סִימָן שֶׁלֹּא) "שֶׁעִקָּר עֲבוֹדַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה".