ד-טו

"אַשְׁרֵי זִקְנוּתֵנוּ שֶׁכִּפְּרָה אֶת יַלְדוּתֵנוּ", לִזְכּוֹת לָזֶה צְרִיכִים לִזְכֹּר הֵיטֵב הֵיטֵב הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב אֶת עַוְלוֹת יַלְדוּתֵנוּ וְדַיְקָא עַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִים לִזְכּוֹת שֶׁזִּקְנוּתֵנוּ תְּכַפֵּר עַל יַלְדוּתֵינוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁחוֹשֵׁב בְּזִקְנוּתוֹ בְּעֵת שֶׁכְּבָר שָׁכַח וְנִשְׁקַט אֶצְלוֹ רְתִיחַת הַדָּמִים וְהַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת, שֶׁאכֵן צַדִּיק וּבַעַל דַּרְגָּא הוּא, וְזֶהוּ הַנֶּאֱמַר (בִּתְהִלִּים מא): רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ, וְהַיְינוּ "רְפָאָה נַפְשִׁי" אַף עַתָּה בְּזִקְנוּתִי, כִּי זוֹכֵר אֲנִי "כִּי חָטָאתִי לָךְ" בְּיַלְדוּתִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם נא): וְחַטָּאתִי נֶגְדִי תָמִיד, תָּמִיד מַמָּשׁ, כִּי זֶה עַצְמוֹ שֶׁשּׁוֹכֵחַ עַוְלוֹת נַעֲרוּתוֹ, זֶה עַצְמוֹ כְּבָר חָשׁוּב לוֹ לִפְגָם. וְזֶה גַּם בְּחִינַת "זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" הַכְּתוּבִים בְּשֵׁשׁ זְכִירוֹת הַנֶּאֱמָרִים מִדֵּי יוֹם שֶׁמְּצֻוִּים אָנוּ לִזְכֹּר תָּמִיד "אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְנוּ" (רל"י זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה).