ד-שכט

בְּעֵת הִתְגַּבְּרוּת הָרְדִיפוֹת שֶׁהָיָה בְּרוּסְיָא עוֹד לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, רָצוּ כַּמָּה עַסְקָנֵי הַצִּבּוּר לִגְזֹר תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר, וּבָאוּ לְאֶחָד מֵהַמְּפֻרְסָמִים לְבַקְּשׁוֹ שֶׁיִּצְטַרֵף בַּחֲתִימָתוֹ וְיִגְזֹר אַף הוּא עַל הַתַּעֲנִית, נַעֲנָה וְאָמַר: "וְכִי אִם אִי אֵלּוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים עֲבֵרוֹת צָרִיךְ אֲנִי לָצוּם"? וְלֹא הָיָה חָפֵץ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּגְזֵרַת תַּעֲנִית זוֹ, וְהָיוּ אַנַ"שׁ מַלְעִיגִים עַל סְבָרָא זוֹ, כִּי נִמְצָא תּוֹלֶה אֶת הַגְּזֵרוֹת רַק בְּעַוְלָתָם שֶׁל אֲחֵרִים בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁבְּוַדַּאי נִמְצָא גַּם בּוֹ אִי אֵלּוּ עַוְלוֹת שֶׁבְּעֶטְיָם רוֹדְפִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵין זֶה מִן הַהֲגִינוּת לִתְלוֹת הַחֶסְרוֹנוֹת עַל צַוָּארָם שֶׁל אֲחֵרִים, אֶלָּא צָרִיךְ תָּמִיד הָאָדָם לְפַשְׁפֵּשׁ הֵיטֵב הֵיטֵב בְּמַעֲשָׂיו הוּא. (וּרְאֵה מַה שֶׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ בְּסֵפֶר חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן תקעח עַל מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הַפְּסוֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ, שֶׁצָּרִיךְ תָּמִיד הָאָדָם לַחְשֹׁב הֵיכָן שֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה חִסָּרוֹן שֶׁכָּל זֶה בָּא בְּעֶטְיוֹ וּבְסִבָּתוֹ, בִּבְחִינַת "הַפְּסוֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ", עַיֵּן שָׁם).