ד-שמב

הַפָּרִיץ שֶׁבְּקִבְלִיטְשׁ, הֶעֱרִיךְ וְאָהַב מְאֹד אֶת רַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער, וּכְשֶׁהָיָה מְחַלֵּק תְּבוּאָה לַעֲנִיֵּי הָעִיר נָתַן גַּם לְרַבִּי אַהֲרֹן, כְּדֵי שֶׁיְחַלְּקֵם לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה מְקַבֵּל דַּעְתּוֹ בְּכָל עִנְיָנָיו. הָיָה פַּעַם יְהוּדִי עָנִי אֶחָד מְטֻפָּל בְּבָנִים שֶׁלֹּא שִׁלֵּם דְּמֵי שְׂכִירוּת בֵּיתוֹ לַפָּרִיץ, וּבָאוּ לְבֵיתוֹ שְׁלִיחֵי הַפָּרִיץ וְגֵרְשׁוּ אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף הַחוּצָה, וְלֹא יָכְלוּ בְּשׁוּם אֹפֶן לְשַׁנּוֹת אֶת הַגְּזֵרָה, קָרָה נֵס, וּבְבֵית תִּפְלוּתוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ נַעֲשָׂה רַעַשׁ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה וְהִתְחִלּוּ פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה לְצַלְצֵל מֵעַצְמָם, וְכָךְ הָיָה כַּמָּה לֵילוֹת, נִבְהַל הַפָּרִיץ מְאֹד וּבָא בְּמוֹרָא אֶל רַבִּי אַהֲרֹן לִשְׁמֹעַ חַוַּת דַּעְתּוֹ בְּדָבָר מְשֻׁנֶּה זֶה, אָמַר לוֹ רַבִּי אַהֲרֹן: דָּבָר זֶה מִתְרַחֵשׁ, מִשּׁוּם שֶׁאבִיךָ הַמָּנוֹחַ, אֵין לוֹ מְנֻחָה בְּעוֹלַם הָאֱמֶת, מֵחֲמַת הָעַוְלָה שֶׁעָשִׂיתָ לַיְּהוּדִי הֶעָנִי הַזֶּה, נִכְנְסוּ הַדְּבָרִים לְלִבּוֹ וְהֶחֱזִיר אֶת הַיְּהוּדִי לְדִירָתוֹ, וְעוֹד שִׁפֵּץ אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ, וְתָמַךְ מִכַּסְפּוֹ בַּיְּהוּדִי. רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הִכִּיר עוֹד אֶת הַיְּהוּדִי הַזֶּה.