ד-שמו

לְרֹב הַחֲבִיבוּת שֶׁרָחַשׁ הַפָּרִיץ לְרַבִּי אַהֲרֹן קִיבְלִיטְשֶׁער, נָתַן לוֹ בְּמַתָּנָה פָּרָה אִיטַלְקִית שֶׁנָּתְנָה חָלָב רַב, וְהָיְתָה לוֹ מִזֶּה הַרְחָבָה גְּדוֹלָה לְדָחֳקוֹ הָרַב. פַּעַם כְשֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ, יָצְאוּ כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ כְּנֶגְדּוֹ בִּזְעָקָה מָרָה, בְּסַפְּרָם לוֹ שֶׁהַפָּרָה נִסְתַּבְּכָה בָּאַפְסָר וְנִתְפְּסָה עַד שֶׁנֶּחְנְקָה לְמִיתָה, תֵּכֶף כְּשֶׁשָּׁמַע, קָפַץ מֵרֹב שִׂמְחָה וְצָהַל וְאָמַר: "מִן הַשָּׁמַיִם הֶחֱלִיפוּ אוֹתָהּ, בִּמְקוֹם אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת" ! וְכָפַל זֹאת כַּמָּה פְּעָמִים בְּשִׂמְחָה רַבָּה.