ד-שמז

הָיָה לוֹ חֵלֶק מֻשְׂכָּר בַּנָּהָר שֶׁגָּדְלוּ בּוֹ דָּגִים, וְאָמְרוּ עָלָיו אַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ בִּבְדִיחוּתָא: "מַזָּלוֹ קָשֶׁה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁגַּם הַדָּגִים יוֹדְעִים מִבִּיאָתוֹ לְלָכְדָּם, וּמַקְדִּימִים וּבוֹרְחִים", "אַז רַבִּי אַהֲרֹן גֵּייט צוּם טַייךְ אַנְטלוֹפִין דִּי פִישׁ".