ד-שמח

פַּעַם נְזָפוֹ מְאֹד מְאֹד, אֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הָעִיר מְאֹד מְאֹד בְּעֵת שֶׁהָלַךְ יַחַד עִם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, רָצָה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לִגְעֹר בְּהַלָּה וּלְהַשְׁתִּיקוֹ, כִּי הָיָה זֶה מִצִּדּוֹ עַזּוּת פָּנִים וְחֻצְפָּה גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ רַבִּי אַהֲרֹן חֲרִישִׁית: "הַנִּיחֵהוּ! הֲרֵי זֶה כָּל עִנְיָנֵינוּ שֶׁהַלָּה צָרִיךְ לִצְעֹק וּלְבַזּוֹתֵנִי, וַאֲנִי צָרִיךְ לְהַחֲרִישׁ וְלִשְׁתֹּק", "דָּאס אִיז דָּאךְ אוּנְזֶער זַאךְ יֶענֶער דַּארְף שְׁרַייעֶן, אוּן אִיךְ דַּארְף שְׁוַוייגְן". לֹא עָבְרוּ יָמִים מֻעָטִים וְאָדָם זֶה חָלָה בְּמַחֲלָה קָשָׁה וַאֲיֻמָּה - שֶׁנָּפְלוּ אֵבָרָיו אֵבָרִים אֵבָרִים, וְשׁוּם אָדָם לֹא נִכְנַס אֵלָיו לְבַקְּרוֹ, וְרַק בְּנוֹתָיו שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן הָיוּ נִכְנָסוֹת לְעָזְרוֹ בְּצָרְכֵי בֵּיתוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר לָהֶם בִּכְאֵב וּבְצַעַר....