ד-שסח

פַּעַם כְּשֶׁהָיְתָה אֵיזֶה לְוָיָה וְהָלְכוּ אַחַר הַמִּטָּה בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר וּבָכוּ וְצָעֲקוּ כְּדֶרֶךְ הָאֲבֵלִים שֶׁבּוֹכִים וּמִתְאוֹנְנִים, שֶׁעַתָּה נִשְׁאֲרוּ כִּיתוֹמִים וּמִי יִדְאַג עַתָּה לִצְרָכֵיהֶם וְכוּ' וְכוּ', אָמַר אָז אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי אַנַ"שׁ, אַף אֶחָד אֵינוֹ בּוֹכֶה עַל צָרַת הִסְתַּלְּקוּת הַנִּפְטָר, כִּי כֻּלָּם בּוֹכִים וְצוֹעֲקִים עַל דַּאֲגָתָם עַצְמָם, שֶׁדּוֹאֲגִים הֵם לְעַצְמָם, אוּלָם הֵיכָן הוּא הַבּוֹכֶה עַל הַנִּפְטָר עַצְמוֹ, שֶׁעַתָּה נִפְטַר מֵהָעוֹלָם וּמַגִּיעַ לְעוֹלָם הָאֱמֶת, וְצָרִיךְ לָתֵת שָׁם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל דָּבָר קָטָן וְגָדוֹל, כִּי לֹא יְוַתְּרוּ לוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, וּמַה יַּעֲשֶׂה הוּא עַתָּה? וְהֵיכָן זֶה הַמְּבַכֶּה אוֹתוֹ עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת.