ד-שסט

כְּשֶׁהִתְאוֹנֵן פַּעַם אֶחָד מֵאַנַ"שׁ לִפְנֵי חֲבֵרוֹ עַל יְגִיעָתוֹ הַקָּשָׁה וְדוֹחַק פַּרְנָסָתוֹ, פִּיְיסוֹ וְנִחֲמוֹ הַלָּה בְּהַזְכִּירוֹ לוֹ אֶת הַמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת: "הַשִּׂמְחָה הַתְּמִידִית מְסֻגֶּלֶת לְהַצְלָחָה", וְעַל כֵּן יִשְׁתַּדֵּל וְיִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יַצְלִיחַ. הִתְאוֹנֵן לְפָנָיו הַלָּה שׁוּב עַל קוֹשִׁי הַדָּבָר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, נַעֲנָה לוֹ חֲבֵרוֹ: "נוּ, וְכִי מַה כְּבָר לֹא עוֹשִׂים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה". *

[מִדַּת הַדֶּרֶךְ-אֶרֶץ שֶׁהָיָה בֵּין אַנַ"שׁ הָיָה עַד לְהַפְלִיא, כִּי הִקְפִּידוּ בָּזֹאת מְאֹד. פַּעַם בְּעֵת הָרָעָב הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה בְּרוּסְיָא, הֵבִיא מַאן דְּהוּ אֵיזֶהוּ חֲתִיכַת לֶחֶם לִסְעוּדָה, חָטַף אֶחָד מֵאַנַ"שׁ מִמֶּנָּה חֲתִיכָה לְעַצְמוֹ, כְּשֶׁרָאָה זֹאת רַבִּי יִצְחָק בַּאבְּרִינִצֶער, גָּעַר וְאָמַר: בַּשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ חוֹטְפִים? "בַּיי אוּנְזֶער טִישׁ חַאפִּין"?].