ד-שע

הִתְקָרֵב פַּעַם אֶל אַנַ"שׁ מְקוֹרָב חָדָשׁ בְּאוּמַאן, וְהִתְחִיל לְחַלֵּק טַבַּק לְאַנַ"שׁ, לֹא הֵעִיר לוֹ אַף אֶחָד מֵאַנַ"שׁ בָּזֶה כְּלוּם, אַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר זֶה הוּא נֶגֶד דַעְתּוֹ הַמְּפוֹרֶשֶׁת שֶׁל רַבֵּנוּ (כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר חיי מוֹהֲרַ"ן סִימָן רע"ג, ו-תע"ב), אוּלָם רַבִּי יִצְחָק בַּאבְּרִינִיצֶער לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק וְגָעַר בּוֹ וְאָמַר לוֹ: אֶצְלֵנוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ טַבַּק? וְכֵן פַּעַם אַחַת בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁבִּשְׁנוֹת הָרָעָב כְּשֶׁהִתְחִילוּ כַּמָּה מֵאַנַ"שׁ לַחְטוֹף מֵהָאֹכֶל לְאַחַר הַקִּדּוּשׁ, צָעַק: אֶצְלֵנוּ בַּשֻּׁלְחָן לַחְטוֹף? "בַּיי אוּנְזֶער טִישׁ חַאפְּן"?. כִּי מִדַּת הַדֶּרֶךְ-אֶרֶץ שֶׁהָיָה בֵּין אַנַ"שׁ הָיָה לְהַפְלִיא.