ד-תי

סִפֵּר רַבִּי בָּרוּךְ חֲתַן רַבִּי גֶּעצִיל זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, שֶׁהָלַךְ פַּעַם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה לְצִיּוּן רַבֵּנוּ, וְהָיָה זֶה לֵיל חָרְפִּי קָשֶׁה כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה מְכֻסֶּה בְּמַעֲטֶה שֶׁלֶג, עַד שֶׁלְּרוֹב הַשֶּׁלֶג כֻּסָּה לְגַמְרֵי פֶּתַח בֵּית צִיּוּן רַבֵּנוּ, וְעָמַל רַבִּי בָּרוּךְ הַרְבֵּה כְּדֵי לְפַנּוֹת אֶת הַשֶּׁלֶג כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָגֶשֶׁת וְלִפְתּוֹחַ אֶת בֵּית הַצִּיּוּן, כִּי זְמַן מְסֻיָּם הָיָה מֻנָּח אֶצְלוֹ הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַצִּיּוּן, וְעָלָיו הָיָה מֻטָּל פְּתִיחַת בֵּית הַצִּיּוּן מִדֵּי לַיְלָה. כְּשֶׁהִתְקָרֵב לְפֶתַח הַצִּיּוּן הִבְחִין בְּגוּשׁ שֶׁלֶג מִתְנוֹעֵעַ, כְּשֶׁהִתְקָרֵב סָמוּךְ יוֹתֵר הִבְחִין שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל טְרָהְאוִויצֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הוּא הָעוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל וּלְרֹב הַשֶּׁלֶג שֶׁיָּרַד הִתְאַסֵּף עַל גּוּפוֹ עֲרֵימַת שֶׁלֶג, וְהִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד, עַד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּבָר הָיָה אָז זָקֵן וּבָא בַּשָּׁנִים: רַבִּי יִשְׂרָאֵל מַדּוּעַ עוֹמֵד הִנְּךָ כָּכָה חָשׂוּף בְּקֹר מַקְפִּיא כָּזֶה, הֲרֵי אֶפְשָׁר לִקְפּוֹא כָּךְ. עָנָה לוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל: וְכִי כְּשֶׁאגִיעַ לָעוֹלָם הָאֱמֶת אֶל רַבֵּנוּ וְיִהְיֶה שָׁם הַפֶּתַח סָגוּר לְפָנַי וְלֹא יִתְּנוּ לִי לָגֶשֶׁת לְרַבֵּנוּ, הַאִם אֵלֵךְ מִשָּׁם? אֲחַכֶּה עַד שֶׁיִּפְתְּחוּהוּ.