ד-תכח

רַבִּי מִיכְל ב"ר יִצְחָק, זָהִיר הָיָה לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְאַף בְּסוֹף יָמָיו שֶׁארְכָה לוֹ הַשְׁהִיָּה בַּמִּקְוֶה זְמַן רַב מֶשֶׁךְ כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת, כִּי לֹא רָצָה לְקַבֵּל סִיּוּעַ לִלְבִישַׁת הַבְּגָדִים מֵאַף אֶחָד, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנָּפַל לוֹ מַשֶּׁהוּ וְרָצָה מַאן דְּהוּ לַעֲזֹר לוֹ לֹא נָתַן לוֹ לִטְרֹחַ עֲבוּרוֹ, אֶלָּא יָגַע בְּעַצְמוֹ לִמְצוֹא אֲבֵדָתוֹ, בְּאָמְרוֹ לְהַלָּה: "וְכִי מַה אַתָּה כְּבָר רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אוֹתִי לִמְפֻרְסָם, הַנַּח וְאֶמְצָאֵהוּ כְּבָר לְבַדִּי". בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָיָה הוֹלֵךְ פַּעֲמַיִם לַמִּקְוֶה, לִפְנֵי הַתְּפִלָּה וְלִכְבוֹד שַׁבָּת, וְרָצוּ בָּנָיו לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִזֶּה, כִּי אָמְרוּ לוֹ שֶׁזֶּה מְאֹד קָשֶׁה עֲבוּרוֹ, פָּנָה אֲלֵיהֶם וְאָמַר בִּבְדִיחוּתָא: כּוֹבָעִי אֵינוֹ מֻנָּח לִי טוֹב עַל הָרֹאשׁ לְלֹא טְבִילָתִי בַּמִּקְוֶה. "דָּאס קַאפְּל שְׁטֵייט מִיר נִישְׁט גוּט אוֹיפְן קָאפּ אָהְן מִקְוֶה".