ד-תנט

רַבִּי נַחְמָן נֶעמִירוֹבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה גּוּיַס לַצָּבָא בְּעַל-כָּרְחוֹ, וְשָׁהָה בְּמַחֲנֶה סָמוּךְ לָעִיר זִיטָאמִיר, לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח נִגַּשׁ לְרַב הָעִיר וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְסַדֵּר לוֹ מָקוֹם בְּבֵית יְהוּדִי שֶׁיּוּכַל לִשְׁהוֹת אֶצְלוֹ בַּחַג, וְסִפֵּר לוֹ גַּם שֶׁהוּא מִנֶּכְדֵי מוֹהַרְנַ"תְּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, נִגַּשׁ הָרַב לְעָשִׁיר אֶחָד וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּאַכְסֵן אֶת רַבִּי נַחְמָן, הִסְכִּים הֶעָשִׁיר בְּשִׂמְחָה וְהִזְמִינוֹ, כְּשֶׁבָּא רַבִּי נַחְמָן לְבֵיתוֹ בְּלֵיל הַסֵּדֶר רָאָה אֵיךְ שֶׁמֻּנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן חַלּוֹת גְּדוֹלוֹת, וְנֶעֱמַד מִשְׁתּוֹמֵם, כְּשֶׁהִבְחִין בָּזֶה הֶעָשִׁיר, אָמַר לוֹ, אַל תִּתְפַּלֵּא עֲשׂוּיִים הֵם אַךְ מִבֵּיצִים וְקֶמַח-מַצָּה בִּלְבָד, אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחִילוּ לוֹמַר אֶת הַהַגָּדָה אָמְרָהּ רַבִּי נַחְמָן בְּהִתְלַהֲבוּת כָּזוֹ עַד שֶׁהִשְׁתּוֹמְמוּ בְּנֵי הַבַּיִת מְאֹד, וְהֶעֱרִיכוּהוּ כָּל כָּךְ שֶׁאַחַר הַפֶּסַח הֵבִיאוּ לוֹ לַמַּחֲנֶה כָּל יוֹם אֲרוּחוֹת מוּכָנוֹת כְּשֵׁרוֹת לִמְהַדְרִין, כִּי הֵבִינוּ וְהִרְגִּישׁוּ בִּגְדֻלָּתוֹ בִּשְׁהוֹתוֹ אֶצְלָם בְּפֶסַח, וְהֵבִינוּ שֶׁסּוֹבֵל מְאֹד מִשֶּׁהִיָּתוֹ בַּמַּחֲנֶה.