ד-תסח

סִפֵּר רַבִּי נָשְׁקֶע מִטּוּלְטְשִׁין, שֶׁפַּעַם הָיָה בְּאֵיזֶה רֹאשׁ-חֹדֶשׁ בָּעִיר נֶעמִירוֹב וְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל רַבִּי נַחְמָן נֶעמִירוֹבֶער, כְּשֶׁבָּא לֶאֱכֹל אֶת סְעוּדַת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ רָאָה שֶׁרַבִּי נַחְמָן לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת וְכָל הַבַּיִת הָיָה נִרְאֶה כְּשַׁבָּת, שֶׁהֵכִינוּ חַלּוֹת וְכוּ', עַד שֶׁהִתְפָּעֵל מְאֹד, וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁרָאִיתִי אֵצֶל זְקֵינִי וְדוֹדִי מְקַיְּמִים אֶת סְעוּדַת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ, אֲבָל לֹא בְּכָבוֹד וְהָדָר כָּזֶה. (ע"ע לעיל ח"ג, סעיף ע"א).