ד-תסט

כְּשֶׁהִגִּיעַ רַבִּי נַחְמָן הַמְּכֻנֶּה "נָשְׁקֶע טוּלְטְשִׁינֶער" זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְגִיל הַנִּשּׂוּאִין, הִצִּיעוּ לוֹ אֵיזֶה שִׁדּוּךְ עִם בִּתּוֹ שֶׁל עָשִׁיר גָּדוֹל שֶׁדָּר בִּבְרַסְלֶב, כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ שָׁאַל אוֹתָהּ אִם תַּקְפִּיד לְכַסּוֹת רֹאשָׁהּ בְּכִסּוּי לְאַחַר הַנִּשּׂוּאִין, עָנְתָה וְאָמְרָה לוֹ בִּצְחוֹק, חוֹשֵׁב הִנְּךָ מִפְּעוּטוֹת כָּאֵלֶּה? וּבִטֵּל תֵּיכֶף אֶת הַשִּׁדּוּךְ וְלֹא הִסְכִּים בְּשׁוּם אוֹפֶן לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמָּהּ, וְהִשְׁתַּדֵּךְ אַחַר כָּךְ עִם בִּתּוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד מִטּוּלְטְשִׁין, שֶׁפָּנָה אֵלָיו לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע שֶׁבִּטֵּל אֶת הַשִּׁדּוּךְ מִסִּבָּהּ הַנַּ"ל, וְאָמַר לוֹ: "בִּתִּי הֲרֵי כֵּן תַּסְכִּים לְכַסּוֹת הֵיטֵב אֶת רֹאשָׁהּ", וְהִשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ.