ד-תעח

כְּשֶׁשָּׁהָה פַּעַם רַבִּי אַבְרָהָם שְׁטֶרְנְהַרְץ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה לְעֵת זִקְנָתוֹ בְּשַׁבַּת חֲנֻכָּה בְּמִירוֹן, הָלַךְ וְטָבַל בַּמִּקְוֶה הַסָּמוּךְ לַצִּיּוּן, אַף שֶׁמֵּימָיו הָיוּ קָרִים בְּיוֹתֵר, שֶׁאֲפִלּוּ אַנַ"שׁ הַצְּעִירִים לֹא יָכְלוּ לְהִכָּנֵס וְלִטְבֹּל בּוֹ, וּבְהַבְחִינוֹ בִּתְמִיהַת אַנַ"שׁ בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה, עָנָה וְאָמַר "לְחַיָּל הַמְּשָׁרֵת אֶת הַמֶּלֶךְ אֵין תֵּרוּצִים".