ד-תעט

כְּמוֹ כֵן, הָיָה תָּמִיד בָּא לִתְפִלַּת הַוָּתִיקִין וְלֹא הָיְתָה שׁוּם מְנִיעָה שֶׁתִּמְנָעֵהוּ מִזֶּה אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָיְתָה סִבָּה הֶכְרֵחִית לְאִיחוּר כְּמוֹ שִׂמְחָה וְכַדּוֹמֶה, שֶׁמֵּחֲמָתָהּ לֹא הָיָה יָשֵׁן, אַף-עַל-פִּי-כֵן תָּמִיד הָיָה בָּא לַתְּפִלָּה. וְכָל כָּךְ הָיָה זָהִיר בָּזֶה עַד שֶׁשְּׁאֵלוּהוּ אֲנַ"שׁ עַל כָּךְ, וְעָנָה לָהֶם כַּנִּזְכַּר-לְעֵיל: אָנוּ חַיָּלִים בַּצָּבָא וְאֵצֶל חַיָּלִים אֵין תֵּרוּצִים.