ד-מז

אָמְרוּ עַל הַמּוּבָא בְּתוֹרָה ע"ט חֵלֶק א' שֶׁהַשִּׁשָּׁה בְּחִינוֹת כָּשֵׁר וּפָסוּל, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמֻתָּר, הֵם בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל, וְשַׁבָּת הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְכוּ', שֶׁמִּזֶּה נִשְׁמַע שֶׁגַּם הַתְּשׁוּבָה בִּבְחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל, הַיְּנוּ מִזֶּה שֶׁהָאָדָם הוּא פַּעַם בִּבְחִינַת כָּשֵׁר וּפַעַם פָּסוּל, פַּעַם טָהוֹר וּפַעַם טָמֵא, לְרֹב הָעֲלִיּוֹת וְהַיְּרִידוֹת הָעוֹבְרִים עָלָיו, אַף עַל פִּי כֵן, גַּם תְּשׁוּבָה כָּזוֹ הִיא בִּכְלַל בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, וּכְשֶׁא יִתְיָאֵשׁ יַגִּיעַ סוֹף כָּל סוֹף לִבְחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁל שַׁבָּת, הַיְּנוּ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית.