ד-תקכו

רַבִּי שְׁלֹמֹה וֶועקְסְלֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הָיָה זָהִיר מְאֹד בְּקִימַת חֲצוֹת מִדֵּי לַיְלָה, וְאַף בְּחָלְיוֹ הַקָּשֶׁה שֶׁלִּפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ, וּמְסַפְּרִים נְכָדָיו שֶׁאף יָמִים סְפוּרִים לִפְנֵי הִסְתַּלְקוּתוֹ בְּשָׁכְבוֹ כְּבָר בְּבֵית הַחוֹלִים, רָאוּהוּ שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ וְאֵינוֹ רָגוּעַ, וּכְשֶׁשְׁאֵלוּהוּ לְחֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ, שְׁאָלָם בִּדְאָגָה, מַה הַשָּׁעָה מָתַי שְׁעַת חֲצוֹת? וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים וְרַק כְּשֶׁיָּדַע שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ עֵת חֲצוֹת לַיְלָה נִרְגַּע וְעָסַק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כְּפִי יְכָלְתּוֹ.