ד-תקכז

בִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ מְכַנִּים אֶת רַבִּי שְׁלֹמֹה וֶועקְסְלֶר זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, הַ"בָּחוּר הַיְּרֵא שָׁמַיִם", "דֶער פְרוּמֶער בָּחוּר", וְהָרַב מִבְּרִיסְק וְהָרַב אַלְפַנְדְּרִי זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה הֶעֱרִיכוּ וְהוֹקִירוּ אוֹתוֹ מְאֹד, וְאַף ראבר"נ הָיָה מַזְכִּירוֹ לִשְׁבַח. בְּעֵת הַלְוָיָתוֹ שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בָּהּ עַם רַב כַּיָּדוּעַ, אָמַר אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי יְרוּשָׁלַיִם לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק שֶׁלְהַלְוָיָתוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁלֹמֹה הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה צִבּוּר גָּדוֹל יוֹתֵר.