ד-תקלח

חָתָן אֶחָד בָּא מוּדְאָג לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, בְּעִנְיַן שִׁדּוּךְ שֶׁהִצִּיעוּ לוֹ, הוֹסִיף וְאָמַר: כַּלָּה זוֹ חֶסְרוֹנָהּ הוּא רַק זֹאת שֶׁפְּשׁוּטָה הִיא בְּדַעְתָּה וּבְמַעֲשֶׂיהָ. וְהֵבִין רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁכְּאִלּוּ מְאוּכְזָב הוּא מִשִּׁדּוּךְ זֶה. עָנָה וְאָמַר לוֹ: אַדְרַבָּא, צְרִיכִים דַּוְקָא אִשָּׁה פְּשׁוּטָה וּתְמִימָה, וּבְזֹאת תּוּכַל יוֹתֵר לַעֲבֹד אֶת ה' וּלְנַהֵל אֶת הַבַּיִת בְּטַהֲרַת הַקֹּדֶשׁ טוֹב בְּהַרְבֵּה.