ד-נא

אָמְרוּ אַנַ"שׁ עַל הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה (ליקו"מ תו' ה' ח"ב) שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה, כִּי הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה. שֶׁהוּא מְרוּמָז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שבת לֹא שֶׁאמְרוּ שֶׁהַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁשּׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם לְאַחַר מִיתָתוֹ הוּא "נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה", וְהַיְינוּ אִם נָשָׂא וְנָתַן בִּימֵי חַיָּיו בָּזֶה הָעוֹלָם בְּמִסְחַר הָאֱמוּנָה לְחַפֵּשׂ וּלְחַזֵּק עַצְמוֹ לְהִתְעַלּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּמִדַּת הָאֱמוּנָה. וְאָמְרוּ שֶׁעַל כֵּן מוּבָא כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה שֶׁהָאֱמוּנָה הוּא בְּחִינַת עִגּוּלִים וְסִבּוּבִים בִּבְחִינַת "וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ", וְהוּא בְּחִינַת סוֹחֵר בְּחִינַת סְחוֹר סְחוֹר (כַּמְּבֹאָר בְּתוֹרָה ז'-ט', וּבח"ב יב), כִּי כֵן הַדָּבָר בְּמִדַּת הָאֱמוּנָה, שֶׁצָּרִיךְ לְסַבֵּב אַחֲרֶיהָ תָּדִיר כְּסוֹחֵר אַחַר מִסְחָרוֹ, וּכְפִי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ כֵּן רִוְוחָתוֹ.