ד-תקצד

רַבִּי חַיִּים בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שַׁבְּתַי בְּרֶסְלֶבֶר, הָיָה כַּיָּדוּעַ אָדָם פָּשׁוּט, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן עָבַד אֶת ה' כְּאֶחָד מֵהַגְּדוֹלִים, כִּי הָיָה בָּא בִּקְבִיעוּת לְבֵית-הַכְּנֶסֶת כִּשְׁעָתַיִם לִפְנֵי הַתְחָלַת הַתְּפִלָּה, וְעוֹסֵק בִּתְפִלּוֹת עַד לַתְּפִלָּה. אַחַר הַתְּפִלָּה הָיָה מֵכִין לְעַצְמוֹ עֲרֵימָה שֶׁל סְפָרִים לִלְמֹד בָּהֶם הֵחֵל בִּגְמָרָא שֻׁלְחָן-עָרוּךְ עֵין-יַעֲקֹב מִשְׁנָיוֹת זֹהַר, סִפְרֵי רַבֵּנוּ וְכוּ', וְהָיָה הוֹגֶה בָּהֶם כַּמָּה שָׁעוֹת, וְלֹא זָז מִסִּדְּרוֹ אַף-עַל-פִּי שֶׁכְּבָר חִכּוּ עָלָיו אֲנָשִׁים רַבִּים כְּדֵי לִקְנוֹת בַּחֲנוּתוֹ, וְרַק אַחַר שֶׁגָּמַר כָּל סִדְרֵי לִמּוּדוֹ הָלַךְ בְּנַחַת לְשָׁרֵת אֶת קוֹנָיו.