ד-תקצג

רַבִּי שַׁבְּתַי בְּרַסְלֶבֶער זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עָשִׁיר, כִּי הָיָה לוֹ חֲנוּת הַלְבָּשָׁה, הָיָה גַּבַּאי צְדָקָה, וְהָיָה עוֹסֵק בָּזֶה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ וּבְשִׂמְחָה עֲצוּמָה. פַּעַם כְּשֶׁבָּא לְאֶחָד בִּימוֹת הַחוֹרֶף לְבַקְשׁוֹ נִדְבַת נֵפְטְ כְּדֵי לְחַלְּקוֹ לַעֲנִיִּים, אָמַר לוֹ הַלָּה בְּהַלָּצָה: אִם תִּרְקֹד לְפָנַי רִקּוּד כְּחָסִיד בְּרֶסְלֶב אֶתֶּן לְךָ נֵפְטְ. לְלֹא שׁוּם שְׁהִיּוֹת כְּלַל הִתְחִיל תֵּיכֶף לִרְקֹד לְפָנָיו בְּשִׂמְחָה רַבָּה, עַד שֶׁנָּתַן לוֹ הַלָּה כַּמָּה בַּקְבּוּקֵי נֵפְטְ, וְלָקְחָם מִמֶּנּוּ בְּשִׂמְחָה.