ד-סב

עַל זֶה הַמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת אֱמֶת, שֶׁ"לֶּעָתִיד לֹא יִהְיֶה יֵצֶר הָרָע", אָמְרוּ שֶׁהַכַּוָּנָה לַיֵּצֶר הָרַע הַמְּגֻשָּׁם וְהַמְּזֻהָם, אֲבָל יֵצֶר רַע זֶה שֶׁלֹּא יִתֵּן לְהָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְאַמֵּץ יוֹתֵר וְיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, יֵצֶר זֶה יִשָּׁאֵר גַּם לֶעָתִיד. (ה"ה: עיין בזוה"ק ח"א, דף קכח: ו-קלז.:).